המחזה או המחזמר "מלכת האמבט" נכתב על ידי המחזאי המנוח והשנון מאוד חנוך לוין בשנת 1970 במקביל לימי ההתשה שהתחוללו בגבולות תעלת סואץ בסיני. המחזה שנכתב כמחזמר בסאטירה שביקש מצד אחד ללעוג להלך הרוח שהיה במהלכה של ישראל בעקבות הניצחון האדיר במלחמת ששת הימים ומצד שני רק לתקוע אצבע בעין או כפי שלוין אהב יותר בדיוק את עצמו - לדחוף אצבע לתחת. בכלל, לוין אהב מאוד לפשט את העלילות שכתב ולאפשר לגיבוריו המסכנים והמעיקים להתפלל בפצעים ובנוזלי הגוף, מעין מחאה שהפכה אותו למושא לביקורת ולהערצה על מי שמוטב לקרוא את הסאב וופר שלו. כמבקר של החיים כאן בכל הרמות. כזכור ההצגה שעלתה בזמנו במסגרת תיאטרון הקאמרי הותקפה בביקורות שדרשו לעבור מהבמה ואכן לאחר חודש בלבד הוא ירד והוריד מרפרטואר התיאטרון הקאמרי. במשך הזמן נעשו ניסיונות לחזור, רובם כחלק מתרגילי בית ספר למשחק ולא ממש בתיאטרון הרפרטוארי. אמש נערכו מופעי הבכורה בתיאטרון יפו . את המפגש הראשון בחרתי בשש וחצי בערב לפי משמר הקיץ הנוכחי. קדם מפגש חברי התיאטרון וקריאת קטעים ממחזותיו של לוין הממחישים את רוחו ועוקבים אחר הגותו בשפה עברית מיוחדת. גרסת ההצגה שעולה כחלק מהתיאטרון ביפו מבוססת במדויק על הטקסט המקורי כפי שהוא עם הפתיחה והסיום המקוריים בהתאם לעכשיו ולשחקנים. וכשאני כותב שחקנים אני מתכוון למה שלינוך לוין הייתה מחייכת. קברו בשמחה בתרגיל ההפוך ממול. כל הבמה על הבמה מורכבת משחקנים ושחקניות ערבים - בסם ברומי , מונה ג'ו , רמי סליבא , ווטן עבד אלגני ומנהל ח'ורי חורי כשהוא משתתף בשחקן אורח בדמות תמטח, חיות המחמד של חיית המחמד, חיות המחמד של חיית המחמד, הכוכב מככב. כך, חורי מספר על הקשר שלו עם יצירתו של לוין - "המונולוג" נרות שבת "היה המפגש הראשון שלי עם חנוך לוין באוניברסיטת חיפה כסטודנט לתיאטרון. לא יכולתי לומר. חיפשתי את ההזדמנות לעשות חנוך לוין בערבית, אבל כשקראתי את "מלכת האמבטיה" הבנתי שהמחזה הזה פונה במיוחד לקהל ישראלי. להגיד את דבריו של לוין לקהל הישראלי". לא רק הרעיון לאייש את השחקנים בערבים, לא רק האצבע בעין שצצה כאן לעיני הצופה היהודי הישראלי ומחזק את הביקורת הנוקבת של לוין על החברה בה אנו חיים, יש גם את הקטע של ההפך מההפך בסאטירה, כאשר המילה והחוק השחקנים הראשונים לא מנסים להסתיר את זהותם הביולוגית-חברתית ומאפשרים למבטא הערבי לצאת בלי בושה ובלי להסתתר, אז אותיות גרון או צבע דיבור מבוסס גוון. מבוסס על סביבה דוברת ערבית בישראל מקבל את שלב הבמה עם כל המשמעויות. בכלל, למי שמכיר את הטקסטים של לוין ובמיוחד ברבי המוזיקלי הזה, החבורה עושה עבודה טובה ואפילו משובחת, למרות שמדובר בקטעי עלילה שונים ונפרדים, הרגשתי כמו צופה שאני זורם עם העלילה והסיפורים של המעשה. הבמאי במחזה המקורי ערך כמה שינויים שיהפכו אותו לרלוונטי יותר לימיננו כאשר הוא שיבץ את המונולוג "נרות שבת" מ"פטריוט" של לוין, שהשפיע עליו כפי שציינו, גם קטע הפתיחה משמש מעין הקדמה לפני שההצגה מתחילה לרוץ ואפילו קטע הסיום הוא הצד שלקח את הבמאי. הוא הוסיף כדי לחזק את הצהרותיו של לוין עם המצב הנוכחי והעדויות של הציבור הערבי. זהר לוי המקורי ' המנגינות המקוריות של המנגינות קיבלו כעת מגע מעודן שחיזק את שכבת השבעים כל כך של פעם, שמגיעה לכתף של אליאס גזוזי שעיבד וניהל מוזיקלית את המחזה כשהוא לוקח את הצופים למסע בזמן, תרתי משמע. כן, זה מחזה פוליטי, כל החיים שלנו הם פוליטיקה בכל תחום, לוין היה גאון שיעשה מולנו את המציאות תוך שהוא מעוות כדי לחזק את המשמעויות, לא פחות מהגאון של אפרים קישון שהיה לו ראייה חדה על החיים כאן ושהקהל בסרטים המיתולוגיים שלי היה, תחשוב על השניים שיוצבו זה לצד זה על מדף הנביאים המקומי. המלצה - לכו לכבוש את המבצר העתיק של תיאטרון יפו והניחו יד בטוחה על כרטיסי המלכה לשירותים. שווה כל שנייה !! וקבלו טוויסט בעלילה... תיעוד וידאו סלולרי לַחֲלוֹק צִיוּץ מִברָק וואטסאפ Gotopnews.com