מדעני המכון גילו סוג חדש של אינפלמום - "גלאי עשן" של מערכת החיסון המבטיח שליטה מדויקת יותר בגובה התגובה הדלקתית. הממצאים עשויים לסלול את הדרך לטיפולים במחלות מעי דלקתיות קוליטיס-קוליטיס. איור depositphotos כתרים רבים היו קשורים להסכמי אברהם, אך עד כה לא נחשף כי הסדרי הנורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות ומדינות ערב נוספות קידמו באופן בלתי צפוי את המחקר בתחום האימונולוגיה. זה מה שהיה בעקבות ההסכמות, הוזמן פרופ' ערן אלינב ממכון ויצמן למדע לכנס מדעי בדובאי. בדרכו לדבר בכנס, הוא חלק מונית עם אימונולוג גרמני. "פרופ' אייק לוץ סיפר לי בנסיעה על אשכול חלבונים יוצא דופן שהוא חוקר, ואמרתי לו שהמעבדה שלי חוקרת בדיוק את אותו אשכול", נזכר אלינב. "התחלנו להחליף רעיונות ולעזור אחד לשני להשלים את חלקים חסרים בפאזל." האשכול שעשה קסם בשתי המעבדות הוא סוג חדש של "אינפלם" - אחד מאותם אשכולות חלבונים דמויי פרחים המשמשים כ"גלאי העשן" של המערכת החיסונית. בניגוד לגלאי עשן המחובר לתקרת המטבח, דלקות מרכיבות את עצמן מול סכנה, ולאחר מכן מבצעות תגובה דלקתית מבוקרת ייצור מאסיבי של ציטוקינים - כימיקלים דלקתיים המובילים למוות של תאים מזוהמים או פגומים, ובכך מונעים את האפשרות. של נזק נרחב יותר לרקמות. כאשר הגלאים אינם פועלים כראוי, התגובה הדלקתית המבוקרת אינה פועלת, והתוצאה עלולה להיות דלקת בלתי מבוקרת המובילה לנזק רב לרקמות ולהתפרצות מחלות. כדי להבטיח תגובה מהירה ומדויקת של מערכת החיסון, כל סוג של דלקת מתמחה בחישת סוג מסוים של איום. לדוגמה, יש דלקת שיכולה לחוש מולקולות DNA שלא במקום - כלומר, הן צפות בנוזל התא במקום להיות מאוחסנות ומאוחסנות בגרעין - עדות לזיהום חיידקי, ויראלי או פטרייתי או פשוט מצוקה של התא. "התגלית שלנו מחדדת את ההבנה שתאי רירית, כמו רירית המעי או מעטפת העור, הם למעשה תאים של מערכת החיסון, ומהווים את קו ההגנה הראשון מפני סכנות ופולשים מבחוץ". היכרות מעמיקה עם דלקות מסוגים שונים יכולה לסלול את הדרך לטיפולים במגוון מחלות דלקתיות. מסיבה זו בדיוק, קבוצתו של פרופ' אלינב יצאה למסע אחר יעד גר סוג חדש של דלקת. עבור פרופ' אלינב זו לא הייתה הרפתקה חדשה כחוקר צעיר, במהלך מחקר הפוסט-דוקטורט שלו, הוא גילה מד דלקת חדש וראשון מסוגו בשם NLRP6. הייחודיות של דלקת זו היא שבניגוד לכל חמשת הדלקות המוכרות בעבר, מקורו אינו בתאי מערכת החיסון, אלא בתאי רירית המעי. בחיפושיהם אחר הדלקת הלא ידועה החדשה, המדענים השתמשו במנטור אניגמטי חלבון מסתורי בשם NLRP10. במרכז כל עירוי חיישן. למרות שהחיישנים שונים בהתאם לסוג האיום שהם מהווים, כולם שייכים לאותה משפחה של חלבונים רגישים. אבל כמו בכל משפחה, יש גם את "הכבשה השחורה" החלבון NLRP10 חסר רכיב החישה המאפיין את שאר החברים. ומה היתרון של גלאי עשן ללא חיישן? 12 ימים לאחר פגיעה ברירית, דלקת חמורה ברקמת המעי הגס של עכבר ללא NLRP10 infalmum ונזק גדול בהרבה לרקמות בהשוואה לעכבר הבקרה קבוצתו של פרופ' אלינב, בראשות ד"ר דונפינג צ'אנג, ד"ר גאיאטרי מוהפטרה וד"ר לארה קרן, ניסתה לפתור את חידת החלבון הנוכל. באמצעות הנדסה גנטית הם יצרו עכברים שחסר להם את החלבון ברירית המעי, ובסדרה של ניסויים השוו אותם לעכברים רגילים. ההשוואה העלתה שבניגוד לציפיות ובדומה לשאר בני המשפחה, ל-NLRP10 יש סביבו גם דלקת - סוג חדש ולא ידוע של דלקת - ויש לו יכולות חישה גם ללא רכיב החישה הקלאסי. אינפלמום ייחודי זה מתמחה בחישת פגיעה במיטוכונדריה - תחנות הכוח של התא והאברונים הראשונים שנפגעו במקרה של זיהום או נזק לרקמות. כאשר פעילות המיטוכונדריה מופרעת בתאים ברקמה, NLRP10 infalmum קולט את אות המצוקה ומפעיל תגובה חיסונית מקומית שמובילה למוות של התאים הפגועים. אפילו יותר מסקרן מהגילוי של דלקת חדשה היא מעורבותו האפשרית במניעת מחלות מעי דלקתיות. מחלות אלו נגרמות בדרך כלל מנזק ראשוני לרירית המעי שמוביל לכך שחלקים מרקמת המעי שאינם באים במגע בדרך כלל עם חיידקי המעי נחשפים אליהם. חשיפה זו עלולה להוביל לתגובה דלקתית חריפה הרבה יותר - תגובה שאם לא עוצרים אותה במהירות עלולה להתפתח לנזק חמור לרקמות. במחקר, המדענים הראו כי עכברים ללא דלקת NLRP10 הפעילים ברירית המעי הגס היו בסבירות גבוהה הרבה יותר מאשר עכברי הביקורת לפתח מחלת מעי דלקתית חמורה או אפילו קטלנית לאחר נזק ראשוני לרירית. בינתיים, באוניברסיטת בון, פרופסור לוץ וצוותו ניגשו לאותן שאלות מכיוון אחר לגמרי הביטוי של אותו חלבון ברקמת העור. המסקנות שלהם היו דומות הם הראו ש-NLRP10 יכול לחוש בנזק שנגרם לאברוני המיטוכונדריה אפילו בתאי עור. יתר על כן, ממצאי הקבוצה הגרמנית הצביעו גם על מעורבות אפשרית של דלקת במניעת מחלות עור דלקתיות כמו אטופיק דרמטיטיס. "התגלית שלנו מחדדת את ההבנה שתאי רירית, כמו רירית המעי או מעטפת העור, הם למעשה תאים של מערכת החיסון, ומהווים את קו ההגנה הראשון מפני סכנות ופולשים מבחוץ", אומר פרופ' אלינב. "השלב הבא שלנו יהיה לגלות כיצד הדלקת שגילינו פועלת בבני אדם. אם הממצאים בעכברים ישוחזרו, הדרך לתרופות חדשות למחלות דלקתיות של העור או המעי עשויה להיסלל". המחקר כלל גם את ד"ר יימינג הא, ד"ר מירב שמואלי, ד"ר רפאל ואלדס מאס, ד"ר אלכסנדרה קולודזיקה, מיגל קמאצ'ו רופינו, עמנואל צ'אדה, סנדי שמשי, ריאן ג'יימס הודג'טס, ד"ר מלי דורי-באך, ד"ר. . כריסטיאן קלימאייר, קים גולדנברג, ד"ר מלינה היינמן, ד"ר חגית שפירא, פרופ' יפעת מרבל וד"ר סוהיב עבדין מהמחלקה לאימונולוגיה מערכתית של מכון ויצמן למדע; ד"ר תומאש פרושניצקי, מתילדה ב' ואסקונצ'לוס ופרופ' אייקה לוץ מאוניברסיטת בון; לנה שור, פרנציסקה הארטל, יה סול לי וד"ר ינס פושהוף מהמרכז לחקר הסרטן הגרמני , היידלברג, גרמניה; ד"ר נועה סטטנר ופרופ' אלון הרמלין מהמחלקה למשאבים וטרינרים במכון ויצמן למדע; פרופ' מינהו צ'ן מאוניברסיטת Sun Yat-sen, גואנגג'ואו, סין; ופרופסור ריצ'רד אי פלאוול מבית הספר לרפואה באוניברסיטת ייל. Gotopnews.com